החלטה בתיק רע"א 1056/10

1.        לפניי בקשה מטעם המבקשים (להלן: המפרקים) לעיון חוזר בהחלטתי מיום 20.7.2010. בהחלטה זו קבעתי כי החלטתי מיום 11.4.2010 שניתנה לבקשת המפרקים במעמד צד אחד, תיוותר בעינה בכל הנוגע למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום של בקשת רשות הערעור שבכותרת. עם זאת, נקבע כי החלק בהחלטתי שניתן במעמד צד אחד בנוגע לדרך ביצוע ההמצאה - יבוטל, וכי על המפרקים לבצע את המסירה מחדש לגרמניה בדרך התואמת את האמנה בדבר המצאתם בחוץ לארץ של כתבי בי-דין וכתבים שלא מבי-דין בעניינים אזרחיים או מסחריים שנערכה ביום 15.11.1965 בהאג (להלן: אמנת האג), המהווה את התוספת הראשונה לתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, התשל"ו-1975 (להלן: התקנות). בסיום החלטתי קבעתי כי בהתחשב באמור לעיל, על המפרקים להודיע עד יום 27.7.2010 האם הם עומדים על המצאת בקשת רשות הערעור לגרמניה, שאז תינתן החלטה אופרטיבית בעניין.

           ברקע הדברים יוער כי מלכתחילה, ביקשו המפרקים היתר המצאה של בקשת רשות הערעור שבכותרת לגרמניה. זאת בעקבות בקשה בליווי תצהיר שהגיש מר אליעד בהליך שהתקיים בפני כב' השופטת חיות, במסגרתו הצהיר מר אליעד, בין היתר, כי בשנת 1999 עזב את ישראל; כי במהלך 11 השנים האחרונות התגורר בעיקר במקסיקו; וכי מקום מושבו הנוכחי הינו בגרמניה, תוך שמסר בפתח בקשתו כתובת מדויקת בגרמניה. בהתבסס על כך, קבעה כב' השופטת חיות בהחלטתה מיום 18.3.2010 כי משהתברר לראשונה כי מר אליעד מתגורר בגרמניה ומשצוינה כתובתו המדויקת שם, יש מקום לבקשת היתר המצאה אל מחוץ לתחום. בהתחשב בכך, הגישו המפרקים את בקשתם להיתר המצאה לגרמניה, לפי הכתובת שמסר מר אליעד. זו היתה נקודת המוצא בדיון לפניי, אשר נותרה ללא שינוי לאורך כל ההליך עד מתן החלטתי מיום 20.7.2010 - היא ההחלטה נשוא הבקשה לעיון חוזר. 

           לשם השלמת התמונה יצוין כי ביום 27.7.2010 - ימים ספורים לאחר מתן החלטתי נשוא הבקשה לעיון חוזר - הגישו המפרקים בקשה שכותרתה "בקשה להארכת מועד ובקשה למתן צו לקבלת מידע ממשרד הפנים". בבקשתם האמורה ביקשו המפרקים כי אאריך את המועד למתן התייחסותם כאמור בסיום החלטתי מיום 20.7.2010, וכי אורה למשרד הפנים ליתן למפרקים מידע בנוגע למועדי הכניסות והיציאות של מר אליעד מישראל בשבע השנים האחרונות. עוד באותו היום דחיתי את הבקשה הנ"ל בקובעי כדלקמן:

"התצהיר שצורף לבקשה בדבר 'מידע חדש' שהגיע לידי המפרקים הינו כללי וסתמי, ואין בו כדי להבהיר כדבעי מדוע הבירור בדבר מועדי הכניסות והיציאות של מר אליעד מהארץ לא התבצע קודם לניהול הליך שלם לפניי. מכל מקום, לא ברור כיצד צו בדבר פירוט מועדי הכניסות והיציאות של מר אליעד מהארץ החל משנת 1999, ייתר בעת הנוכחית את הצורך בהמצאה אל מחוץ לתחום של ההליך שבכותרת כמפורט בהחלטתי מיום 20.7.2010. אין בדבריי האמורים כדי למנוע מהמפרקים לברר את אשר ברצונם לברר במסגרת הליכים אחרים, אם וככל שימצאו לנכון לעשות כן. עם זאת, אינני רואה לעכב את בירור ההליך שבכותרת עקב כך. הבקשה מיום 27.7.2010 נדחית אפוא. המפרקים יגישו עד יום 1.8.2010 בשעה 12:00 הודעתם בהתאם לאמור בסיפא של פסקה 31 להחלטתי מיום 20.7.2010".

2.        כעת מונחת בפניי בקשה נוספת של המפרקים מיום 1.8.2010. הבקשה נושאת את הכותרת "בקשה לעיון חוזר בהחלטה [הכוונה היא להחלטתי מיום 20.7.2010 - ד.כ.ל] ולחילופין בקשה להורות על תחליף המצאה". בבקשתם טוענים המפרקים כי לאחר מתן החלטתי מיום 20.7.2010 הם החלו לחשוש כי גם לאחר שיעברו את "דרך החתחתים של מסירה לגרמניה", כלשונם, לא יצליחו להגיע למר אליעד, ולכן פנו לחוקר פרטי על-מנת "שזה יברר במה דברים אמורים". לפי הטענה, חקירת החוקר הפרטי העלתה כי טענתו של מר אליעד לפיה עזב את ישראל בשקר יסודה שכן נטען כי הוא שהה בישראל במשך תקופות ממושכות בשנים האחרונות; כי מר אליעד מחזיק בתעודת זהות ישראלית ובדרכון ישראלי; וכי הכתובת שמסר מר אליעד בגרמניה הינה כתובת של משפחה בשם "נתניאל" אשר לפי הנטען המשיב אינו מתגורר עימם, אף כי נמסר על-ידי בני-משפחת נתניאל כי זו היא כתובתו של מר אליעד למסירת כתבי-בית-דין עבורו.

           לטענת המפרקים, בהתחשב בכל אלה מתבקשת המסקנה כי מר אליעד שיקר כאשר טען בתצהירו כי עזב את הארץ וכן שיקר בנוגע למקום מגוריו בגרמניה. עוד נטען כי יש לקבוע כי משלוח בקשת רשות הערעור בדואר לכתובת שמסר מר אליעד בגרמניה, הגיע לידיו בפועל אף אם הוא לא חתם בעצמו על אישור המסירה. טענת המפרקים הינה כי בכל אלה יש כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטתי מיום 20.7.2010 באופן שייקבע כי בקשת רשות הערעור שנמסרה באמצעות הדואר לכתובתו של מר אליעד בגרמניה, הומצאה כדין. לחלופין, ביקשו המפרקים כי אורה על תחליף המצאה בגרמניה של בקשת רשות הערעור על דרך של פרסום בעיתון יומי גרמני, לאחר שלפי הטענה התברר כי מר אליעד אינו מתגורר בכתובת שמסר בגרמניה. לחילופי-חילופין, ביקשו המפרקים כי אתן להם אורכה על-מנת לשקול את תיקון הבר"ע כך שתכיל רק חומר הרלוונטי למר אליעד, כמו גם "שימוש בזכות הערעור המוקנית" להם.

3.        לאחר שעיינתי בבקשת המפרקים לעיון חוזר ובחומר שצורף לה, באתי למסקנה כי דין בקשתם להידחות.  

           נקודת המוצא הינה כי החלטה שאינה בגדר פסק-דין אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שנתנה אותה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה. יחד עם זאת, ברי כי בקשה לעיון חוזר איננה דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה, וכי שינוי החלטה שלא באמצעות הליך ערעורי לא ייעשה כדבר שבשגרה. זאת נוכח האינטרס הציבורי והפרטי גם יחד, ליעילות ההליך השיפוטי, ליציבות החלטות שיפוטיות ולהגנה על ציפיות הצדדים המחזיקים בהחלטה שיפוטית שכבר ניתנה (ראו והשוו: בנימין רוטנברג "אי סופיותן של החלטות-ביניים" משפטים כא 463 (1992)). מטעמים אלה, הנטל לשכנע כי מתחייב שינוי בהחלטה שיפוטית על-ידי אותה ערכאה שנתנה אותה, מוטל על מגיש הבקשה לעיון חוזר. עליו להוכיח התקיימותם של "טעמים מיוחדים המצדיקים זאת" על-מנת למנוע שימוש לרעה בהליך החריג של עיון מחדש (ראו: ע"א 9396/00 קרנית נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537, 540-541 (2001)). העילה המרכזית לעיון חוזר הינה נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 774 (1995)). כאשר לא חל שינוי בנסיבות כאמור, עדיין נתונה לערכאה שנתנה את ההחלטה הסמכות לשנותה, אולם הלכה פסוקה היא כי הדבר ייעשה רק "במקרים נדירים ביותר", כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ראו בעניין זה: ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1) 525, 528 (1968); וכן: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)); עע"ם 4794/05 אופן נ' שר הביטחון, פס' 25 (לא פורסם, 12.6.2005)).

4.        הבקשה שלפניי מעוררת ספק ניכר האמנם יש בה נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן החלטתי מיום 20.7.2010. הבסיס עליו נשענת הבקשה לעיון חוזר נעוץ בנסיבות שלכאורה התקיימו קודם להחלטתי, אולם המפרקים גילו אותן רק לאחר מתן ההחלטה, בעקבות חקירה פרטית שיזמו בעצמם - חקירה שבירורה ארך זמן קצר, ושדומה כי ניתן היה לבצעה לפני זמן רב. בנסיבות אלה, הנטל על המפרקים לשכנע כי קיימת הצדקה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 20.7.2010 הוא משמעותי. לא שוכנעתי כי המפרקים עמדו בנטל זה, וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים:

           ראשית, טרם מתן החלטתי מיום 20.7.2010 התקיים לפניי הליך מפורט בנוגע לסוגיית היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום ודרכי ההמצאה לגרמניה. הצדדים פרשו לפניי את מלוא טיעוניהם בעניינים אלה - הן בכתבי טענותיהם, הן בדיון שהתקיים בפניי ביום 14.7.2010, והן בהשלמות בכתב לאחר הדיון. בשום שלב בהליך לא הועלתה מצד המפרקים טענה כי מר אליעד אינו נמצא כיום בגרמניה. בבקשה שלפניי לא הובא הסבר ממשי מדוע המפרקים החליטו ליזום את החקירה הפרטית בשאלת מקום הימצאו של מר אליעד, רק לאחר מתן החלטתי מיום 20.7.2010 ולא קודם לכן. לא ניתן להימנע מהרושם כי הדבר נעשה בניסיון להוביל לשינוי התשתית העובדתית עליה נשענה החלטתי הנ"ל, שיתכן כי תוצאתה אינה נוחה למפרקים. למותר לציין כי בקשה לעיון חוזר אינה בבחינת הזדמנות למקצה שיפורים ולהשלמת פרטים שהיה בידי בעל-הדין לבררם קודם לכן. 

           שנית, הבקשה שלפניי איננה הבקשה הראשונה שהמפרקים מגישים על-מנת להוביל לשינוי החלטתי הנדונה. כפי שצוין לעיל, ביום 27.7.2010 הגישו המפרקים בקשה בה טענו כי הגיע לידיהם "מידע חדש" אודות מר אליעד - בלא לפרט את טיבו ומקורו של מידע זה - ועתרו כי אורה למשרד הפנים למסור לידיהם פרטים אודות כניסות ויציאות של מר אליעד מישראל. בקשה זו נדחתה על-ידי, כמפורט בפסקה 1 לעיל. רק בבקשתם השנייה מיום 1.8.2010 ציינו בפניי המפרקים את דבר החקירה הפרטית שיזמו ואת ממצאיה, וביקשו כי בעקבות כך אעיין מחדש בהחלטתי מיום 20.7.2010. למותר לציין כי זו אינה דרך דיונית ראויה להתנהל בה. אין זה ראוי לחשוף בפני בית המשפט מידע לשיעורין - בכל פעם טפח נוסף.

           שלישית, ובכך העיקר בעיניי - בחינה לעומק של טיעוני המפרקים בבקשתם לעיון חוזר מעלה כי אף אם אניח לצורך הדיון בלבד כי ממצאי חקירתם הפרטית נכונים הם, אין בכך כדי להקים עילה לשינוי החלטתי מיום 20.7.2010. עיקר טענתם של המפרקים הינה כי בשנים האחרונות שהה מר אליעד תקופות ממושכות בישראל. בהקשר זה ראוי להדגיש כי השאלה האם מר אליעד שהה בישראל בעת שבוצע בשעתו תחליף ההמצאה בארץ של כתב-התביעה שהוגש לבית-המשפט המחוזי, אין מקומה להתברר בהליך דנן. ממילא אין זה ההליך המתאים להכריע במסגרתו בטענת המפרקים לפיה תצהירו של מר אליעד שקרי. כפי שהסברתי בהחלטתי מיום 20.7.2010, עניינו של ההליך לפניי אינו בהמצאת כתב-התביעה שהוגש לבית-המשפט המחוזי, אלא בהמצאתה של בקשת רשות הערעור שבכותרת בלבד. המפרקים אינם טוענים כי מר אליעד שוהה כיום בישראל, או במדינה אחרת שאינה גרמניה. יתרה מזאת; הסעדים להם עותרים המפרקים בבקשתם לעיון חוזר הם כי אורה שהמסירה בדואר של בקשת רשות הערעור לגרמניה היתה כדין, ולחילופין - כי אורה על תחליף המצאה בגרמניה. הווה אומר - המפרקים אינם חולקים באופן רציני על כך שמר אליעד נמצא כיום בגרמניה, ומכל מקום אין בבקשתם בסיס איתן דיו על-מנת לסתור את נקודת המוצא האמורה, שהונחה בבסיס כל ההליך שהתנהל לפניי עד כה.

           יוער כי השאלה האם מר אליעד מתגורר במען המדויק שמסר בגרמניה לצורך המצאת כתבי-בית-דין עבורו, אם לאו - איננה משנה לצורך העניין. מאחר ומר אליעד הצהיר בהליך שהתקיים בפני כב' השופטת חיות כי מקום מושבו כיום הינו בגרמניה - הצהרה שכאמור לא היתה נתונה במחלוקת לאורך כל ההליך ולא נסתרה כדבעי בממצאי החקירה מטעם המפרקים - ומאחר שמר אליעד מסר כתובת מדויקת להמצאת כתבי-בית-דין עבורו בגרמניה, הרי שהוא יהיה מנוע מלטעון אחרת בעתיד לצורך ההליך שבכותרת. אין, אפוא, ממש בחששם של המפרקים כי המצאתה כדין של בקשת רשות הערעור לכתובת האמורה בגרמניה באמצעות הרשות המרכזית הגרמנית, תהיה בבחינת "ברכה לבטלה".

           בהתייחס לטיעוני המפרקים, אעיר עוד כי אם אכן הכתובת שמסר מר אליעד בבית משפחת נתניאל בגרמניה איננה כתובת מגוריו אלא רק כתובת להמצאת כתבי-בית-דין עבורו כעולה מממצאי חקירת המפרקים, הרי התצהיר שהגיש בשעתו מר אליעד לפיו לא חתם בעצמו על אישור המסירה בדואר שנשלח לבית משפחת נתניאל, מאבד ממשמעותו. ואולם גם בהנחה שכך, אין בכך כדי לשנות מהחלטתי הנדונה. כזכור, בפסקה 19 להחלטה הנ"ל הבהרתי כי לצורך הדיון מוכנה אני להניח כי בקשת רשות הערעור שנשלחה למר אליעד בדואר, אמנם נמסרה לידיו בפועל. עם זאת, מטעמים שפורטו בהרחבה בהחלטתי, הבהרתי כי גם בהנחה שכך, יש להורות על ביצוע מחדש של ההמצאה לגרמניה בהתאם להסדרים הקבועים באמנת האג ובתקנות שלפיה, בהתחשב בכך שגרמניה התנגדה לביצוע המצאת כתבי-בית-דין זרים לשטחה באמצעות הדואר.  

           לבסוף אציין כי טענת המפרקים לפיה הרשות המרכזית בגרמניה מערימה קשיים על המבקשים להמציא כתבי-בית-דין זרים לשטחה, אינה מבוססת די הצורך, ומכל מקום המענה האפשרי לטענה זו מצוי ברישא של פסקה 27 להחלטתי, ואינני רואה להוסיף על הנאמר שם דבר. 

           אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה לעיון חוזר נדחית. המפרקים יגישו עד יום 10.8.2010 בשעה 12:00 הודעתם בהתאם לאמור בסיפא של פסקה 31 להחלטתי מיום 20.7.2010. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. 

           המזכירות תמציא לצדדים החלטתי זו ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ב באב התש"ע ( 02.08.2010).